עדות לדוגמע
עדות לדוגמא
עדות לדוגמא

עדות לדוגמע

טקסט לדוגמא

עדות לדוגמא

טקסט לדוגמא

עדות לדוגמא

טקסט לדוגמא

רחל סוויסה
אווה רונדל
אחוה

רחל סוויסה

אווה רונדל

מה השיעור הכי גדול שלך? 
"קשה מאוד לומר, יש כל כך הרבה וקשה מאוד לתמצת את זה. זה שינה את המבט שלי על החיים. אני חושבת שזה נתן לי סוג של התבוננות עם אורך נשימה, זה מעבר למילים...  במהלך הזמן אתה רואה דברים שנוצרים מהמחלה הזאת שיכולים להיות גם נוראים לפעמים, אנשים שהיו בריאים רוב חייהם ופתאום, בשניה אחת הופכים לאנשים מאוד חולים. החוויה הזאת גורמת לעצירה במשהו בפנים. אנשים רבים משנים הרבה דברים מהותיים בחיים שלהם. אנשים שכל החיים שלהם רק עבדו, פיתחו קריירה, משפחה אבל פתאום הם בבית, מבלים עם הילדים, מיצרים שינוי בחיים שלהם. זה נותן השראה לחיים הפרטיים שלי לגבי מה יותר חשוב לי ומה פחות חשוב. אם בכלל אני יכולה לסכם את זה במילה אחת אבחר במילה ״פרופורציות״.

בשורה התחתונה, מה שההתנדבות חידדה אצלי זה שכולנו בני אדם. אני לא יכולה לדעת איפה הייתי היום בחיי בלי החוויות האלה. אלו חוויות שלחלוטין עיצבו את מי שאני היום.  בהתנדבות טובה יש סוג של חוסר ציפיה לקבל משהו בתמורה, אבל בסופו של דבר מקבלים כל כך הרבה."

האם פגשת אתגר מיוחד בדרך? 
"כל הזמן יש אתגרים בתוך עבודה שכזו, עד כמה להסחף לתוך הסיפור האישי של המטופל, עד כמה אני שמה גבולות. עם חלק מהאנשים הלכתי ׳עד הסוף׳. השאלה שמלווה אותי הרבה היא היכן הגבולות שלי, עד כמה אני מתמסרת לחלוטין לאנשים ועד כמה אני שומרת על הגבול שלי ולא לוקחת איתי הביתה את המטענים מתוך היום שהיה. לשמחתי יש גם הרבה תמיכה ביורי שטרן, בסוף כל פגישה אנחנו עושים סשן שבו אנחנו מעלים חוויות, מעבדים חוויות קשות אם היו וכו׳. לא נשארים לבד אף פעם עם החוויות הללו. יש מעטפת משמעותית מאוד למתנדבים במרכז שתומכת תמיד ומאפשרת להמשיך בעבודה הכל כך משמעותית הזאת לטובת כולם - המתנדבים והמטופלים כאחד."

האם יש מסר שהיית רוצה להעביר למתנדבים שלנו? 
"אני היום מלמדת גם מגע בעמותה. לאורך השנים פיתחנו סוג מיוחד של גישה למגע במרכז. אני חוזרת שוב ושוב על החשיבות של הפשטות, לא משנה מאיזה טכניקת טיפול אנחנו מגיעים, עלינו תמיד לכוון למקום הפשוט, של פשוט לתת בעזרת המגע לאדם שמולנו לנשום. לעצור ולראות את האדם שנמצא מולנו ולאפשר לו מרחב של שקט וטוב. יש לזה אפקט טיפולי משמעותי ופעמים רבות זהו לב הטיפול.  בתור מטפלים אנחנו מיד רוצים להציל את העולם עם השיטה שלמדנו אבל זה לא התפקיד שלנו. המטרה שלנו היא להקל על האדם ולאפשר לו מרחב של נשימה. המוטו שלנו בעמותה הוא ״לעבוד יחד עם הטיפולים של האדם״ לעולם לא במקום."

אחוה

טעימה מחוויותיה של אחוה, אחות מיילדת ומתנדבת במחלקת אשפוז אונקולוגית:

"היום במחלקה האונקולוגית טיפלתי באישה, שמסתבר שטיפלתי בה בדיוק לפני שנה...
היא היתה עצובה כיוון שהרופאים לא איפשרו לה לצאת לשעתיים מהמחלקה להשתתף בשמחת כניסת נכדה לעולם של מצוות.
אחיה בא לבלות עמה, כדי שילדיה ישתתפו במסיבה.
התחלתי בשחרור פאשיה, והיא אומרת לי שידי כל כך נעימות...
המשכתי בחיזוק ארבעת היסודות במקומם, והיא הודתה לי מאוד.
אמרה שידיי כמו של מלאך...
ושכמו שהכלה מתפנקת לפני האירוע הגדול, גם היא מתפנקת עם הרפלקסולוגיה...

עופר פאר
ג'קי אנסבכר
שמשון בר לב

עופר פאר

עופר פאר, מטפל גוף נפש ויוצר, מתנדב במרכז לסיוע הוליסטי על שם יורי שטרן:

"במהלך השנתיים שחלפו, אני פוגש מידי שבוע מטופלים המצויים בשלבים שונים של התמודדות עם מחלת הסרטן.
ארגז הכלים הטיפוליים איתם אני עובד שאוב מהתחום הרחב של תרפיית גוף-נפש.
אני יכול להעיד שזוהי זכות רבת ברכה עבורי להיות חלק ממארג המתנדבים במרכז יורי שטרן. 
ידוע הוא שיש היום מגוון אין-סופי של שיטות טיפוליות וטוב שכך.
טבעי שמטפל בשיטה מסוימת יאיר את איכויותיה של השיטה בה הוא מטפל. 
מה באמת מאפשר ריפוי ותנועה מתמירה בתהליכים טיפוליים הוא מורכב, סבוך ותלוי במשתנים רבים... 
עבורי, מה שמהותי באמת, מעבר לטכניקה טיפולית כזו או אחרת, זהו עצם המפגש האנושי בין המטופל למטפל, בין הנאמר ובעיקר בין מה שנותר ללא מילים.
רגעים של התמסרות ונתינה טוטאליים למטופלים שחווים שבר בחייהם...
התחברות ממקום זך וטהור אל הרגע - אין עבר, אין עתיד.
יש תשוקה אמיתית להיות עם האדם שמולך ולהעניק לו את התחושה שאנו יוצרים יחד מרחב שבו הוא יכול להרגיש באנרגיה של אהבה והכלה אין סופיים, ולאפשר לו רגעים של חיבור עמוק אל פנימיותו, אל תודעה רחבה יותר, תוך כדי נגיעה בקושי, בפחד, בכעס, בעצב, בבלבול ובאי הוודאות המאיימת.
והרגע המביך ביותר הוא כשהמטופל מודה לך ואתה מרגיש שלו מגיעה התודה, כי בזכות מה שנוצר, יכולת לגעת ולעורר את מקומות הריפוי של עצמך.

אנו חיים בעולם שתחושת הניכור והיעדר ערבות הדדית מתקיימים בו.
קשה שלא לחוש שלערכי תועלתיות ורווח אישי יש יותר ויותר משקל ביחסים שבין אדם וחברו.
עבורי, לנה, המרכז שיצרת יחד עם העובדים המסורים הוא מעין אי של אהבה, מסירות וחמלה...
מרחב שבו אתה קשוב ממש לפעימת החיים של האחר, לזעקה לחיים, וזוהי זכות מרגשת. 
כולי תקווה ותפילה שיוזמות להעמקת ההתנדבות בישראל (כדוגמת יוזמתה מעוררת ההשראה של הגברת לנה שטרן וצוותה) תתרחבנה עוד ועוד למען יווצרו איים נוספים של מסירות, אהבה ונתינה.

ג'קי אנסבכר

       בתחילת דרכי בקרן יורי שטרן לפני כ-9 שנים בערך , התנדבתי במח' המטו-אונקולוגיה בבית החולים שערי צדק,

       ועד היום מהדהדים באוזניי משפט שאמר לי מטופל ששכב במיטת חוליו על ערש הדווי:

      "אינני יודע אם לך יש מושג מה אתה נותן לי ,אבל אני כן יודע מה אני מקבל ממך.."

      ואכן התנדבות, זה גם לתת וגם לקבל.כפי הציטטה של סופר בלגי נודע , "ההתנדבות היא כל כך יקרה שפשוט אין לה מחיר..."

      להיות מתנדב בעיניי , זה אולי כמו להיות "מוסד ללא כוונת רווחים"..רווחים משמע מבחינה חומרית, אבל מבחינה ערכית , הגמול הוא

      ללא שיעור ולאין ערוך !

      עבורי, להתנדב זה לזרום כנגד הזרם ולהעניק חשיבות לכל אדם כפרט ולראות בו חלק ממארג החיים במקום לראות בו רק בורג במערכת..

     הייתי מוסיף בלשון של בדיחותה שאם היו משלמים יותר טוב למתנדבים, ייתכן ויותר אנשים היו מוכנים לעבוד בחינם...

    לחולי סרטן , כמו להרבה אנשים אחרים שסובלים, יש תחושה של בדידות במובן שקשה להם לחלוק עם הסובבים אותם את מה שעובר עליהם, גם פיזית וגם נפשית.

    עבורם ,לפעמים המילים לא תמיד חזקות דיים כדי להמחיש את מכאוביהם וגם לא כדי להרגיע אותם..

    לנו המטפלים המתנדבים, יש בידינו כלי תקשורתי רב עוצמתי והוא המגע הטיפולי.

    המגע לכשעצמו אינו זקוק למילים-יש לו אפיק ייחודי הפונה ישירות לנפש דרך הגוף ומתרגם למטופל את התחושות השונות שהוא חש.

    קהל המטופלים ומלוויהם הדואגים בבית החולים ובקליניקה מורכב מכל גווני הקשת של החברה . לצערנו, מחלות הסרטן אינן פוסחות על שום מגזר גזע ומין או רמה סוציו-אקונומית

    והן נחלת האנושות כולה, ולכן יש חשיבות רבה למגוון מטפלים , לא רק במקצועות הטיפול השונים , אלא גם במרקם האנושי;

    נשים וגברים ,חילונים ודתיים כאחד על מנת לשרת אותו ציבור הזקוק לנו , בצורה המיטבית והחיובית ביותר.

    להיות מטפל מתנדב בקרן יורי שטרן  ,זאת זכות ,זה כבוד , זו גאווה שבשליחות , ובמיוחד זו תחושה של להיות חלק ממשפחה נותנת , תומכת ואוהבת, הפועלת

    על מנת למזער עד כמה שניתן את הנזקים ותופעות הלוואי של מחלות הסרטן , אך גם ואולי העיקר, להביא מזור נפשי למטופלים הנאבקים ולמשפחותיהם התומכות והנאבקות יחד איתם.

 

    "רפאינו ונירפא , הושיענו ונושעה"..

 

    ג'קי אנסבכר,

 

שמשון בר לב

בשירות המתמודדים עם מחלת הסרטן.

השבוע אני מנצל את הבמה כדי לכתוב בקצרה, כמה שאפשר, על הפעילות של המרכז לסיוע הוליסטי על שם יורי שטרן בבית חולים שערי צדק.

אני מתנדב במחלקת אשפוז יום אונקולוגי בבית חולים שערי צדק, במסגרת המרכז לסיוע הוליסטי על שם יורי שטרן, מאז אוגוסט 2009.   החוויה בהתנדבות במחלקת אשפוז יום אונקולוגי יש לה פנים רבות. במסגרת ההתנדבות, מדי שבוע אנחנו פוגשים אנשים, שחרב עליהם עולמם ברגע אחד של פגישה עם רופא, שהודיע להם על ממצאי בדיקה. אלו הם אנשים, שבמסגרת הטיפולים הכימותרפיים מגיעים למחלקה בתדירות המתאימה ובכל פעם הם חווים פחד וחרדה ועצב ותסכול וכעס, כמו ביום הטיפולים הראשון. לרוב הם מגיעים למחלקה אחרי לילה ללא שינה כתוצאה מאותם חרדה ופחד, פעמים רבות עם תסמינים גופנים כמו בחילות וכאבי ראש. ויש גם תסמינים יותר קבועים, תוצאה של הטיפולים הכימותרפיים, כמו חוסר תחושה בכפות רגליים וידיים ובצקות. כל הדברים האלה, בתוספת התחושה שהמוות קרוב, מביאים את החולים למצב נפשי מאד קשה, כמעט בלתי אפשרי.  מגוון טיפולי המגע שלנו והיותנו גם אוזן קשבת, משמשים עבור המטופלים של המחלקה, מעין גשר לחיים שפויים, פחות דאגה ויותר אופטימיות, פחות לחצים פיזיים ונפשיים ויותר שחרור והרפיה לגוף ולנפש, פחות רפיון גופני ונפשי ויותר חיות. ויש גם מקרים רבים, בהם אנחנו מטפלים בחולים ברגישויות וכאבים שלא קשורים למחלה או לטיפולי הכימותרפיה, כמו כאבים בשלד ובשרירים, חולשה, בעיות לחץ דם, כאבים לאחר ניתוח וכולי. החולה מרגיש שהוא אינו לבד, הוא מתמלא באנרגיות מחזקות חדשות ומתחיל את הטיפול הכימותרפי מנקודת זינוק אחרת.   פעמים רבות, המצבים האלה מביאים את המתנדב לקרבה מיוחדת למטופל, מעין חברות, מעין הרגשה של מסע משותף, בעיקר כאשר יש רצף של טיפולים. במקרים אלה, נוצר שיח בין השניים, מחליפים חוויות, אפילו בלי קשר למחלה או לטיפולים, יש צחוק ובכי ותפילות, דברים שמחזקים מאד את הקשר בין המטפל למטופל וגם מביאים הקלה רבה לחולה הסרטן.  גם המתנדב מקבל הרבה מהטיפולים ואפילו מהחולים, ורבות הוא יוצא מיום של טיפולים מלא באנרגיה ואופטימיות. מסגרת ההתנדבות, המשמרת, היא מאד נעימה וחברותית (חייב ציין את העבודה המדהימה של חן, שירלי, אילנה, יעל ורות). חוסר התחרותיות וחוסר הביקורת והשיפוטיות מאד תורמים לטיפולים עצמם וגם למתנדבים, שיוצאים מחוזקים בסוף המשמרת, ולפחות עבורי, הם סיבה מאד חשובה להמשכיות ההתנדבות שלי במסגרת המרכז לסיוע הוליסטי.   ויש גם צד אחר, פחות נעים. לצערי, יש מקרים רבים בהם, מי שטיפלת בו שבועות או חודשים או שנים והגעת עמו ליחסים מאד קרובים וחבריים, מצבו מידרדר והוא הולך לעולמו. ההרגשה מאד קשה, עצב עמוק, כאלו איבדת מכר קרוב, ולוקח זמן עד שמשחררים ויוצאים מזה.  בטיפולים לחולי סרטן, אנחנו מעבירים להם מסר, שהם אנשים ככל האנשים, רק עם בעיה מסוימת, ואל להם לתייג את עצמם לא כחולים במחלה קשה ולא בשום צורה אחרת.

ראש הטופס

תחתית הטופס